אודות
ה קורה אצלך באימון אישי?״
אם נתמצת, עבודה, זיעה – גם של הגוף וגם של המוח, קשה, צחוקים, קשה קשה, סוף, חיוך.
אני לא שואפת ״להרשים״ את המתאמנים עם התרגיל הכי קשה/הכי יצירתי/הכי אקרובטי/ עם הכי הרבה אביזרים וכו׳. מה שכן, אני מאבחנת את ״החוליה החלשה״ ומתמקדת בשיפור של המרכיב החסר והנדרש תוך כדי ראיית מטרה הגדולה שהוצבה ע״י המתאמן. אני עובדת עם טכניקות אימון שהוכחו כאפקטיביות צורה מדעית ומעשית, ועושה את האדפטציות הנדרשות כדי שכל מתאמן יצליח לעשות אותם בצורה אופטימלית ולהפיק את במיטב. האביזרים שלי - זה קודם כל ללמוד לשלוט בגוף. וגם - קטלבלס, קלאבלס, trx, גומיות ואפילו פריטים כמו מגבת מטבח. הכוח לפעמים הוא בפשטות דווקא. לזה אני מוסיפה חשיבה וכמובן יצירתיות.
אני לא ״מריצה״ אותם עד אבדן חושים אלה גורמת להם לעבוד נכון עם טכניקה תקינה וטובה פלוס עד מעולה, לא פחות. וכמו שאומר המורה שלי סקוט סונון: ״רבים חושבים שעם טכניקה טובה יהיו תוצאות, ועם טכניקה לא טובה לא יהיו תוצאות. טעות! עם טכניקה לא טובה גם יהיו תוצאות, רק תוצאות רעות - פציעות, הרס בריאות, חיזוק של חוסר יכולת ושל דיספונקציה״. ולכן הדגש העיקרי על טכניקה. בצורה הזו כל תא ותא בגוף, במערכת העצבים ובמוח מתאמצים ומזיעים. אני יודעת שאלו הרגעים בהם המתאמנים עשויים לשנוא אותי (מה זה משנה, אז הגב/צוואר קצת כפוף) - אז לא!!! אני אחזיר אותם שוב שוב תחילת התרגיל עם הדגשים הנדרשים עד להצלחה. ואין לי בעיה שישנאו אותי קצת על זה או שזה מזכיר להם ולי מחנה אימונים סובייטי כי בסוף דווקא אוהבים אותי מאוד כי פתאום מרגישים את ההבדל בתוצאה, הגוף ״נענה״ לדרישות וכך קל לאהוב אותי ואת עצמם אחרי המאמץ ואחרי הפירות. אני לא ״חברה״ של מתאמנים באימון, כלומר, אני נחמדה אפילו מאוד ונעימה אבל קשוחה. אין אצלי דיבורים בלי סוף שקוטעים את האימון. קצת צחוקים, אך בעיקר עבודה.
